קופ"ח כללית אחראית לנזקי נפילת מטופלת במהלך הוצאת תפרים מגבה

התובעת צעירה בת 25, סטודנטית למשפטים, נזקקה לטיפול רפואי בהיותה בת 14 שנים. התובעת בלווית אמה פנו למרפאת הנתבעת 1 הנמצאת בסניף קופ"ח יוליוס ברגר בנווה שאנן בחיפה (להלן:"הסניף"). הנתבעת 2 אשר אותה עת היתה אחות בסניף, טפלה בתובעת.

מהות הטיפול הנדרש היתה הוצאת תפרים מגבה של התובעת לאחר ניתוח להסרת נקודות חן.

במהלך הטיפול, למעשה די בתחילתו, התובעת נפלה ונחבלה בפניה, כתוצאה מהנפילה נגרם לה חתך עמוק בשפתה העליונה מצד שמאל וניתוק השריר.

בבי"ח רמב"ם בחיפה, אליו הובאה התובעת מבי"ח כרמל לשם הגיעה מלכתחילה, טופלה על ידי תפירת החתך בהרדמה מקומית. היה צורך לתפור הן את רירית הפה, הן את השריר והן את השפה.

חוות דעת מטעם התובעת של פרופ' מלר, אשר בדק את התובעת בהיותה בת 16, קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% על בסיס תקנות המל"ל 75( 2) ב+א. פרופ' מלר קבע, כי נותרה רקמה עודפת בצורת התבלטות של רירית השפה, הגורמת להבדל בצורת הפה בין צד ימין לצד שמאל. בנוסף עודף הרקמה מכסה על קצות השיניים בצד שמאל ולכן קיים חוסר סימטריה נראית לעין.

פרופ' מלר ציין, כי ניתן לנסות לשפר את צורת המקום בניתוח פלסטי, אך מתוך ניסיונו הוא יודע כי לא תמיד ניתן להגיע לתוצאה המצופה ואין לדעת את שיעור ההצלחה, גם כך תמיד ישאר סימן לצמיתות.

ד"ר גולן מטעם הנתבעות בדק את התובעת ב- 31.10.06, ד"ר גולן מצא צלקת עדינה בחלק השמאלי של השפה העליונה באורך של 2 ס"מ וכן מצא כי קיימת אסימטריה קלה מאוד במראה השפה כתוצאה מעודף רקמה באיזור הצלקת.

הערכתו של ד"ר גולן היא כי הנכות היא בשיעור 5% בלבד.

גירסת התביעה - נסיבות האירוע

התובעת טוענת, כי התעלפה לאחר שהנתבעת 2 ,החלה לנסות להוציא את התפרים כאשר היא בעמידה,  היא אינה יודעת כיצד נפצעה היא רק זוכרת שראתה "שחור בעינים" והתעלפה. הרגע הבא הזכור לה הוא כי מרימים אותה מהרצפה למיטת הטיפולים כאשר לידה עומדות אימה והאחות, פניה פצועים ומדממים ובחדר הסטריה רבה.

בזמן החקירה הנגדית התובעת עמדה על כך כי כל הזמן היתה בעמידה, כשהיא עומדת במרכז החדר ולא נגשה לשבת על המיטה.

התובעת לא ידעה לומר ממה היא נפגעה, אלא בדיעבד הסתבר לה שהיא עמדה מול משקוף הדלת ממנו נפגעה.

אמה של התובעת הגב' יונה אמיר, ליוותה את בתה באותו יום לסניף קופ"ח, ונכנסה ביחד עימה לחדר האחות.

הגב' אמיר הצהירה, כי האחות העמידה את התובעת במרכז החדר, לא ביקשה ממנה לשבת או לשכב על המיטה, אדרבא כאשר לירון באופן טבעי ביקשה לשבת, האחות הזיזה אותה למרכז החדר והעמידה אותה.

האחות לא הצליחה כל כך בניסיונותיה להוציא את התפרים, ואז תוך כדי ניסיונות מחודשים התובעת צנחה קדימה, נפלה ישר "ממש כמו מטאטא" לעבר דלת הכניסה, כשפניה פוגעות ישירות ובעצמה ככל הנראה במשקוף הדלת.

אמה של התובעת תארה את הפציעה: "ראיתי שהפנים שלה שסועות לגמרי מהשפתיים ועד הלחי, הפנים שלה היו חצויות לשניים, כל הבשר היה פתוח וחשוף". אמה של התובעת הצהירה כי ביקשה מהאחות שתיסע איתם לבי"ח כרמל, וממש התחננה אליה כי תבוא היות והתובעת המשיכה לדמם. האחות סרבה, וזאת למרות בקשת הרופאה אשר אמרה לה לבוא איתם לבית החולים.

בזמן חקירתה הנגדית, שוב תארה האם את נפילתה של הבת, ואמרה כי היתה בחדר כל הזמן. יש לציין כי גם האם וגם הבת, העידו כי ישב בחדר ילד עם משאף ובשלב כלשהו הוא יצא מהחדר, למרות שהאחות התחילה לטפל בלירון כשהילד עדיין היה בחדר.

לא היא ולא הבת אמרו לאחות דבר, וברור שאם האחות היתה אומרת לתובעת לשבת, היא היתה יושבת ואם היא היתה אומרת לה לשכב היא היתה שוכבת, אלא שהאחות אמרה לתובעת לעמוד, להרים את החולצה, היא לא הצליחה להוציא את התפרים.ולעניין רגע הנפילה השיבה כך: "זה היה כל כך מהר" התובעת ואמה הדגימו את מהלך הנפילה. "לירון נפלה כמו מטאטא ישר קדימה".

הגב' אמיר העידה, כי היתה מטר מימינה של לירון. לשאלה אם לירון נפגעה מהקיר או מהמשקוף, אמרה שזה היה קרוב למשקוף ופניה הוטחו בקיר שקרוב למשקוף של דלת היציאה.